מלה ויהושע

  

אנחנו לוקחים פה פסק זמן קצר מהסיפור של רודי וננצל את הפרק הנוכחי להכיר לקוראים את מלה (Mella) שתהפוך בעתיד לדמות מרכזית בחייו של רודי.
אז רק לזמן קצר, הנה הסיפור של מלה ושל יהושע.

הפרק שלנו מתחיל עם יהושע, בחור צעיר מפלשתינה שמבקר בוינה, אוסטריה ב- 1935 כחלק מביקור מקצועי באירופה. יהושע נולד ב- 1909 בפתח תקווה למשפחת שישה-הלוי. אמו, חנה, מגיעה מהשושלת הנכבדה של שטמפפר-ראב. למשפחות שטמפפר וראב יש תרומה נכבדת מאד לתנועה החלוצית המוקדמת בארץ ישראל, אפילו עוד לפני העליה הראשונה. הסבים של יהושע הם חלק מקבוצה לא גדולה של יהודים שהחליטו במאה ה- 19 לעשות מעשה, לעזוב את חיי בית המדרש באירופה (במקרה של המשפחה- הונגריה) ולעבור לארץ ישראל, אז תחת השלטון העותומני. יותרה מזאת, הרעיון היה לא רק לעלות לארץ ישראל וליישב אותה, אלא לעבוד את אדמתה. פיזית.
בין יתר התרומות שלהם, הם ממייסדי אם המושבות, פתח תקווה. יהושוע שטמפפר, דוד אביו של יהושע שלנו, היה הראשון מהמשפחה שעלה לארץ ישראל (ברגל!!) והוא אותו שטמפפר מפורסם מה״בלדה על יואל משה סולומון״.

יצחק שישה-הלוי הגיע כנער צעיר והצטרף לעבודה חלוצית אצל מנחם שטמפר וזה קיבל וטיפח אותו. מאוחר יותר, יצחק התחתן עם חנה, בתו של מנחם. לחנה וליצחק נולדו שישה ילדים. אליהו התינוק נפטר מעט אחרי שנולד והם נותרו חמישה. יהושע היה הבכור.
המשפחה עברה מפתח תקווה לעכו ומשם השתקעה בחיפה.

משפחת שישה הלוי, תחילת שנות ה- 20

וכאן המקום לעשות אתנחתה קצרה ולהציג את הבת היחידה במשפחה- עליזה, שעומדת בצד השמאלי של התמונה. עליזה היתה סבתה של זוגתי, ענת, והיא בעצם הקשר שלי (גידי, כותב הבלוג הנוכחי) למשפחה, לזיוה, ולסיפור של רודי.

בחיפה יהושע החל לעבוד כעוזר של מסגר-רתך בבית החרושת ״שמן״ ולאחר שהשלים לימודים והתמקצע, הוא הפך למסגר מומחה ומצליח במפעל.

ב- 1935, מפעל ״שמן״ שלח את יהושע לבקר ביריד מקצועי שנערך בבריסל, בלגיה. הוריו ביקשו ממנו לנצל את ההזדמנות ולקפוץ לבקר קרובי משפחה שנשארו בוינה, אוסטריה. יהושע אכן ביקר אותם אבל היתה בעיה קלה. הגרמנית שלו היתה דלה מאד והעברית שלהם היתה לא קיימת. למרבה המזל, הקרובים הכירו נער צעיר שגר בסביבה וידע קצת עברית מלימודי הדת. הנער, הרברט, הגיע לתרגם.

מלה זילברמן גדלה בוינה וחיה עם משפחתה היהודית (ההורים אדולף וסופי, האחות אלפי והאח הרברט). הרברט אחיה, הוא אותו הרברט הנער הצעיר, המתורגמן של יהושע וקרוביו. כך נוצר הקשר בין מלה ליהושע, קשר שהפך מהר מאד (אבל ממש מהר!) לרומנטי. פה למטה מצורפים שני מכתבים קצרים שיהושע כתב בגרמנית- אחד להילדה, שהיא אחותה של סופי ודודתה של מלה, והשני- למלה עצמה.

מלה ויהושע התחתנו ועברו לפלשתינה. היא החלה ללמוד עברית, כמו שאנחנו למדים מהמכתב הקצר (בעברית) שיהושע כתב להרברט, בו הוא משבח אותו על התקדמותו בלימודי העברית, אבל גם זוכר לסנוט בו בחיבה על השגיאות שהוא עדיין עושה.

ב- 1938 הגרמנים מספחים את אוסטריה לרייך השלישי (האנשלוס). מלה מודאגת לגבי המשפחה שלה והיא ויהושע מנצלים קשרים שהיו להם עם שופט חיפאי ומצליחים להוציא אשרות כניסה לפלשתינה הבריטית (שהיו מוגבלות מאד באותה תקופה) עבור המשפחה הקרובה של מלה. המשפחה אכן מגיעה ומצליחה להימלט מגורל היהודים שנשארו. אלפי, אחותה של מלה, מכירה בהגיעה את מלאכי, אחיו הצעיר של יהושע. הם מתאהבים ומתחתנים וכך יש לנו שני זוגות של שני אחים (יהושע ומלאכי) עם שתי אחיות (מלה ואלפי)!

יהושע ומלה עברו לקריית חיים שליד חיפה, עיירה שמתחילה את ימיה הראשונים. הם מביאים לעולם את זיוה ביתם ב- 1939 וחמש שנים מאוחר יותר, את אחיה אריאל. יהושע המשיך לעבוד במפעל שמן.

בנובמבר 1947 מתקבלת החלטת החלוקה של ארץ ישראל באו״ם ונפתחת מלחמת העצמאות. יהושע נדרש להמשיך לעבוד במפעל כעובד חיוני ומבוגר, אבל עדיין משתתף במאבק הצבאי כחלק מהפל״ם, פלוגות המשמר שהגנו על יהודים בהתיישבות העובדת, גם באזור וגם במקומות מרוחקים יותר. ב- 24 ביולי, 1948 הוא נשלח עם עוד קבוצה של חיילים להגן על משלט יהודי באזור הכפר מיעאר שבגליל (אזור גוש שגב של היום).

התמונה האחרונה של יהושע שכורע בחזית עם הנשק

זיוה זוכרת את אביה נותן לה נשיקה חזקה וחטופה ורץ עם הרובה והקסדה להצטרף למשאית שלוקחת אותם לכוון תרשיחא. היא היתה אז בת תשע. היא גם זוכרת את היום שלמחרת, כאשר דוד מלאכי הגיע רכוב באופניו וחובש משקפי שמש מוזרים כדי להסתיר את הדמעות בזמן שהוא מבשר את הבשורה למשפחה הצעירה.

קבוצת החיילים במשלט הותקפה ויהושע נפל בקרב.

הגעגועים והכאב של אובדן האב ילוו את זיוה לאורך השנים וייטמעו ביצירה האמנותית שלה, אבל דווקא סיפור קצר שהיא כתבה לנכדתה על החנוכיה שאביה הכין עבורה, משקף אולי הכי טוב את הרגשות שלה (הסיפור מצורף למטה).

הבטחה גדולה ומשפחה צעירה ומאושרת שמתפרקת ביום נורא אחד.

דף היזכור הרשמי לזכרו של יהושע שישה הלוי